מחאת האוהלים, מצוקת הדיור ועתידנו, לאן?

בימים טרופים אלו אנו עדים למחאת האוהלים, מחאה שנולדה על רקע מצוקת דיור אמיתית וקשה. אנשים וגם משפחות בהם שני בני הזוג עובדים ומתפרנסים מתקשים לגמור את השבוע (שלא לדבר על לגמור את החודש). המשכורת וההכנסות משעות נוספות נמוכות מאוד יחסית להוצאות ומכאן שהמינוס גדל כל חודש, מגדיל את הלחץ של המשפחות ומביא את המשפחה ללחצים ומריבות (קטנות וגדולות) שאינן רצויות.

.

בחודשי הקיץ הדבר מוקצן בגלל שעות הבטלה הארוכות של הילדים שאין אנחנו, ההורים, יכולים למלא בגלל חסרון כיס. גם משפחות מחושבות שתכננו את ההוצאות לקיץ מוצאות עצמן כשהתקציב נגמר לפני שנגמר החופש. עלויות הבילוי הגבוהות (שמשתנות כל יום בגלל מחירים שעולים) מרוקנות את הכיס במהירות ומציפות דיונים משפחתיים "מה חשוב יותר: בילויים או אוכל ובגדים?". אסור לנו, ההורים, לשכוח כי בעוד שבועות בודדים תתחיל לה שנת הלימודים ועימה ההוצאות הגדולות שלהן אי אפשר להגיד לא. מכאן, שרובנו מרגישים על קרקע לא יציבה, קרקע שנעה ורועדת בזמן שאנחנו נעים עליה בזהירות.

אז איך ממשיכים ללא נפילה, ללא קריסה, ללא איבוד הדרך והבית? ההוצאות הגדלות עלולות להביא משפחות רבות לאיבוד הבית ועלינו לזכור זאת בכל רגע בו אנו באוהלים: אם לא נדאג, האוהל לא יהיה משכן זמני אלא משכן של קבע.

כמו מצב משק המים בישראל, חשבונות הבנק מתייבשים ומתרוקנים (והכנרת היא עדות מצמררת למצב המים). את מפלס הכנרת ניתן לראות באינטרנט או לשמוע בדיווח החדשות. את מצב החשבון שלנו ניתן לראות באינטרנט או בטלפון כשמנהל הבנק מצלצל כשהוא מודאג.

ככל שנקשיב יותר למצב שלנו, ככל שנפעל ללא הכחשה וניקח אחריות גדולה יותר על מצבנו, נוכל לפתור את הבעיה הכלכלית במהירות רבה יותר ולא מחיר אישי כבד.

עלינו להיות נחושים ולקחת החלטות שיעזרו לנו כלכלית. אי עשייה כמוה כהחלטה להתרסק כלכלית. רק נחישות, לקיחת כיוון וקבלת החלטות נכונות תביא את משפחתנו לחוף בטוח כלכלית. נכון שלא כולם יודעים מה נכון ומה שגוי. לצורך כך יש "רופאים".

לשיעול ודלקת ראות יש רופאים במרפאות. לבעיות כלכליות יש "רופאים" כלכליים שיועצים, מלווים, מדריכים ותומכים בדרך להצלחה.

הרגישו חופשי לצלצל, לכתוב או לפנות בכל דרך כדי שביחד, אתם ואני, נצא מהבוץ הכלכלי אל השפע שמגיע לכם ולמשפחתכם.

כך, לאחר ליווי, תמיכה, עזרה ומתן ידע, תוכלו ללכת לישון כל ערב בביתכם בידיעה שאתם עשיתם, אתם דאגתם, אתם לקחתם אחריות על חיי המשפחה והילדים ובכך הצלתם את הבית.